שלומי שבן והקולקטיב

שלומי שבן והקולקטיב חגגו את מערכת היחסים שלהם מהשנים האחרונות במופע פרידה שנערך תחת תחנת הכוח "דליה" בתל צפית. והאמת שהיה מרגש. שלומי שבן נתן את כל כולו, והקהל הגיע בהמוניו כדי לסגוד לאלוהי החשמל, וגם כדי לפגוש אורחים מפתיעים. אין ספק שהופעה בחסות טורבינות חשמל היא משהו חדש, שנתן תחושה פינק פלוידית לכל הערב.

זה החל עם שיר הנושא מתוך אלבומו המדובר "תרגיל בהתעוררות", המשיך עם הזמנת שי צברי המוכשר אל הבמה וכבר בשיר השלישי נחשפנו לסולו הבוזוקי של יוסי מזרחי מהקולקטיב. שלומי שבן ליהטט בקהל במילים ובקטעי קישור, מספר על כך שצפית מתחרז עם יער חרובית, אבל לא עם "דליה"; קורא לקהל לקום ולשבת במהלך השירים ולשיר איתו קטעים, מבקש מאנשי ההפקה לשנות טקסטים על מסכי הוידאו העצומים שהיו מאחוריו.

בשיר "מותק את אצלי בראש" הצטרפה ללהקה תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים שנתנה לכל העניין נופך הרבה יותר מכובד. בכלל במהלך הערב ליוו את שבן הרבה אנשים מוכשרים. בין אם זו נוגה ארז ששרה איתו את "מלכה לב אדום", האחיות לוז המרשימות שתפקדו על תקן זמרות ליווי אבל נתנו הרבה מעבר, שי צברי שאותו כבר הזכרנו ואף נגן פרקשן אורח שהפליא על התופים.

שבן הוא פנומן על הפסנתר, בעודו מלהטט על הקלידים. ברגעים בהם מצלמות הבמה התמקדו בידיים שלו וזכינו לראות אותם על המסכים, נדמה כי פשוט מטפף על הקלידים בציוריות יותר מאשר ממש מנגן עליהם. המופע החל להתרומםפ כאשר בשלב מסויים, קרא שבן לכל הנוכחים לעמוד מתחת לבמה לפני שהוא מנגן שיר רגאיי, מה שגרם למאבטחי המופע קצת להילחץ יתר על המידה.  שבן הפליא בביצוע מרגש של להיטו "כולם אומרים" ונראה כי מכאן אין לאן לרדת ברמת האנרגיות.

ואכן, השיא של המופע הגיע עם הופעתו של שלום חנוך על הבמה. היתה לכך סנונית מקדימה כאשר שבן ניגן לבדו על הפסנתר את "לא יכול לישון עכשיו" הקלאסי של להקת תמוז, אך לאחר מכן הצטרף חנוך לנגנים ונתן לקהל מספר קלאסיקות, כמו "חתונה לבנה" ו-"זה רק געגוע". נדמה כי גם שבן וגם חנוך מתרגשים מהחיבור, כאשר הם לקחו לעצמם רגע על המבה והודו אחד לשני. משם המשיך המופע להמריא עם "משיח", ואז אפילו "סוף עונת התפוזים" בביצוע מקפיץ במיוחד ונאמן למקור. אחרי שנפרדו מחנוך, המשיכו שבן הוקולקטיב באנרגיות הגבוהות עם "דניאלה" שהשאיר את הקהל רוקד ובשיאו שבן מניע את כל האנשים למחוא כף בקצב המוזיקה. החלק הראשון של המופע ננעל עם "הנה בא הסוף" המרגש שגרם למרבית מוזמני תחנת הכוח לצאת לכיוון החניון, בעוד חובבי המוזיקה המסורים נותרו בפנים.

קשה היה שלא להרגיש, לאורך כל הערב, כי הגורם המשמעותי ביותר במופע היה ללא ספק להקת הקולקטיב. אמנם זה היה אלבום, סיבוב הופעות ומופע בו הקרדיט הוא משותף, ואני בטוח כי רועי ריק, רבינוביץ' ושאר חבריהם המוכשרים היוו נדבך משמעותי בעיבודי השירים למופע, אך נדמה כי שלומי שבן קיבל את מרבית אור הזרקורים בתקופה זו. ובכל זאת, חשוב לציין עד כמה הלהקה הזו מוכשרת, בין אם מחלקת הקצב, בראשותו של נדב לוזיה, מחלקת כלי המיתר של יוסי מזרחי, ואפילו רועי ריק, שלצורך הערב היה רק נגן מפוחית, נדמה כי שבן קיבל הרכב על שמלווה אותו, וזה היה ניכר בעיבודים ובסאונד. כאשר עלו חברי הקולקטיב להדרן עם Whiskey Eyes שלהם גם ניכר עד כמה הם לא קיבלו מספיק חשיפה או קרדיט על כל שיתוף הפעולה עם שבן, וכמה היה זה שבן שהרוויח יותר מהכל.

בסיום הערב הציגו שני הצדדים ביצוע אלקטרוני במיוחד של "אריק" של שבן, בו שלומי הפך לבונו לרגע, וירד לקהל להתערבב עם האנשים. האם זו מגלמוניה או שהוא באמת כוכב כזה גדול? רק הזמן ונפח היצירה שלו יגיד. אין ספק שחיבור עם הקולקטיב עשה לשלומי שבן רק טוב. אך האם החיבור היה נכון גם ללהקה המוכשרת הזו? כנראה שכן. מה שבטוח אתמול בערב היה שמח.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *