מעטים ההרכבים הפעילים היום שגם אחרי שנים של פעילות ומופעים רבים עדיין מפתחים ציפייה גדולה בקהל, עדיין שומרים על רעננות ועדיין גורמים לאולם שלם להתפרק לגורמים ברגעים ספורים. הבלקן ביט בוקס, שהופיעו בערב שבת בבארבי, הוא אחד מאלו. כבר במופע החימום האולם היה כמעט מלא, כשהרחבה הקדמית החלקה מרקדת. כשעלו הבלקן ביט בוקס, כל המקום היה דחוס מצד לצד.

ה-BBB אינם חדשים בסצנה המקומית. ההרכב הניסיוני שהקימו תמיר מוסקט, אורי קפלן ותומר יוסף, נסק ועלה והיום נחשב לאחד ההרכבים המובילים בארץ. ואכן, כבר מתחילת המופע הורגש שהבארבי קטן עליהם. כאילו הם צריכים קהל של רבבה ולא של אלפייה. הרכב ההופעות של הבלקן ביט בוקס כולל בנוסף לשלושת המופלאים גם את איתמר ציגלר על הבס, רון בונקר על הגיטרה ואייל תלמודי על סקסופון וקלרינט. לרגע אין תחושה של הבדל בין חברי ה"מקורי" ואלו שרק מצטרפים אליהם להופעות. לא רק זאת, מהרגע הראשון האנרגיות על הבמה מאוד גבוהות, חברי הלהקה מחליפים מקומות ביניהם בחזית הבמה, רוקדים וקופצים עם השירים ומדליקים את הקהל יחד איתם.

החומרים של הבלקן משופעים במקצבים מיוחדים, עליהם אחראי באופן כמעט בלעדי תמיר מוסקט, שמנגן על תופים ובמקביל מפעיל מחשב עם סימפולים אלקטרונים. בשונה מרוב ההופעות החיות, התופים של מוסקט אינם ממוקמים באחורי הבמה, כי אם בחזית מצד שמאל, והוא שולט ביד רמה בהרכב לכל אורך המופע, מגביר תחושה כשצריך ומפעיל סאונדים מיוחדים. במרכז הבמה עומדים 4 נגנים (גיטרה, בס ושני הנשפנים, כולל קפלן) שמחליפים ביניהם מקומות כל הערב, בין החזית לרקע. מצדה הימני של הבמה, כעין שכפול של עמדתו של מוסקט, מוצב תומר יוסף עם מערכת תופים מינימלית שמוסיפה רגש למקצבים ועוד כל מיני סאמפלרים שמוסיפים רעשי רקע למוזיקה הקופצנית. יוסף, ללא צל של ספק הפנים של ההרכב, מבלה חצי מהזמן בעמדתו וחצי מהזמן בחזית הבמה, בתור הסולן. הוא מפוצץ באנרגיות שמלהיבות את הקהל, מלא בביטחון עצמי ומשדר לכולם תחושה של מסיבה. באחד מרגעי השיא של המופע, והיו רבים כאלו, יוסף יורד לקהל ועושה Crowd Surfing במהלך אחד השירים, והקהל עוטף אותו באהבה.

השירים במופע הורכבו משלל אלבומיהם של הבלקן ביט בוקס, כשההבדלים הסגנוניים מורגשים היטב אבל לא פוגמים במופע. בין אם היו אלו "Blue Eyed Black Boy" או "War Again" הפוליטיים, שהוקדשו לבחירות שנערכו באותו השבוע, או דווקא " Part Of The Glory" בעל ההשפעות הקאריביות, מתוך אלבומם  האחרון Give, וכמובן, Hermetico האימתני שהרים את הבארבי כמעט עד לתקרה. המוזיקה של הבלקן ביט בוקס כבר מזמן אינה רק בלקנית, כי אם ערבוב של סגנונות – קצת חסידית, קצת רגאיי או דאב-סטפ, מוזיקה ספרדית, מוזיקה קאריבית, אלקטרונית, מערבית ועוד רבים. לא בכדי ההרכב מצליח מאוד גם מעבר לים.

הערב המשיך ואיתו גם המסיבה. ההרכב הזכיר כי הם בדרך להשקת אלבום חדש וסיפר לקהל כי אלו ההופעות האחרונות שלו בסיבוב ההופעות הנוכחי. הם הציגו פיסת נוסטלגיה עם מספר קטעים מאלבומם הראשון, שנקרא בפשטות "Balkan Bit Box" ואף ירדו להדרן בשביל לחזור עם "My Baby" האקלקטי, שחלקו מושר בתימנית. הקהל לא ידע שובע אבל לאחר כמעט כשעתיים גם הוא טיפה התעייף. בכלל, בניגוד לציפיותיי הקהל עצמו היה מגוון מאוד, החל מתיכוניסטים שהשתוללו בשורות הראשונות, דרך סטודנטים והורים, ואף מספר גמלאים שנצפו רוקדים בשורות האחרונות. נדמה שמכונת הקצב הזו נוגעת בכולם.

בסיום המופע התחושה היא שהבלקן ביט בוקס עלו על נוסחה מנצחת. התרבות הישראלית מלאה בהשפעות מכל העולם, והבלקן ביט בוקס מצליחים לזקק את הכל אל תוך המוזיקה שלהם. כל אחד יכול למצוא את עצמו בין הסגנונות השונים. יותר מכל, מדובר על הרכב שמח ומקפיץ ביותר, כזה שגם הציניקנים הגדולים לא יוכלו להתעלם מהמקצבים הכובשים שלהם, מהריפים בכלי הנשיפה ומהפרסונה האנרגטית שהיא תומר יוסף. אחרי ההצלחה של השנים האחרונות, בהם חברי ההרכב חיפשו לעצמם כל מיני פרויקטים מהצד (לראיה האלבום "החצר האחורית" בו חברים תומר יוסף ואיתמר ציגלר הבסיסט של ההרכב), טוב לדעת שהם עוד פעילים, בדרך לאלבום חדש, ויחדיו הם עדיין המופע הכי טוב בעיר.

אסף אמדורסקי חנך סיבוב הופעות חדש בזאפה בתל אביב במוצ"ש.  אחרי תקופה שהוא היה עסוק בפרויקטים אחרים, בין אם הפקת אלבומים או מופעים (יהודית רביץ בפסטיבל הפסנתר, למשל) או שיתוף הפעולה המוצלח עם ישראל גוריון להנצחת מורשת אביו, היה כיף לראות אותו בחזית הבמה עם החומרים המשובחים שלו משלל השנים.

מי שכבר מכיר את המוזיקה של אמדורסקי ציפה למופע רך ונוגה, מאוד אינטימי, כיאה לזאפה. ואכן, הוא פתח את המופע עם "אות באות" השקט, ששחרר בינואר האחרון. כבר כאן בא לידי ביטוי הסגנון הייחודי שלו, שכבות של סאונד אלקטורני, מלווה בסימפולים עמוקים והרבה Delay. ליד אמדורסקי עם גיבסון לבנה התייצבו על הבמה 5 נגנים – תופים וחשמלית, שני קלידנים, ובסיסט עם גיטרת קלידים (ממש כך!) – שהחלו ביצירת אווירה אפלה.

הטון השקט המשיך גם כשעבר לאקוסטית ושיתף את הקהל בשיר "השמיים הכחולים" אותו כתב פעם עבור בת זוגתו ("בלי להיכנס לשמות"), הניח על המקרר ולבסוף החליט להלחין, ו"עשה ממנו הרבה כסף". כבר כאן הוא התחיל לקנות את הקהל.

אמדורסקי המשיך להחליף גיטרות בכל המופע, שכלל שילוב של שירים מכל התקופות. החל מ"רוך וקושי" מתוך אלבומו המופתי "מנועים שקטים", דרך "רכבת לצפון" הקצבי יותר, ועד ל-"הרחובות ממריאים לאט" שהלחין למילותיו של אסף אבידן. גם להיטו הגדול, "15 דקות", שתחילה החל בקצב גבוה מדי עד שהלהקה מצאה את הטמפו הנכון, המשיך את הקו העדין והנוגה. לפחות עד סיום השיר הרועש, שסימל את הבאות.

כאן באמת המופע החל להמריא. עם התווים הראשונים של "הוא האמין לה", חזר אמדורסקי לחשמלית אחרי מספר שירים, אפילו שנותר לנגן ללא מפרט. הקצב הממכר של השיר, עם ליין הבס האלקטרוני, הביא חלק מהקהל לרקוד בכסאות. משם המשיך ל"כוכב" המסומפל ואז הוציא את התותחים הכבדים. הקדיש לענבל פרלמוטר ז"ל את "חלום כהה", אולי שירו הטוב ביותר, וקינח את חלקו הראשון של הערב עם "אהובתי" הנצחי.

להדרן עלה שוב עם האקוסטית והביע הוקרה לאביו, כחלק ממסע הנצחה שהוא מקיים בשבילו בשנים האחרונות. אמדורסקי סיפר על הקריירה של אבא בני, כשהקיף עצמו עם נגנים צעירים יותר ממנו ואז ניגן את "פגישה לאין קץ" ששר אביו עם השלושרים. אחריו הגיע ביצוע גרובי ועוצמתי לשיר הקינה "זוג משמים" מתוך האלבום "צד א", וכמובן הלהיט הגדול "אהבה חדשה".  במהלך המופע ניגן בפנינו אמדורסקי את חייו המוזיקלים. עוד מימי ההשפעות מבית אבא ועד לימיו כאחד האמנים הפופלארים בניינטיז. השיר האחרון של הערב, אותו הוא הגדיר כ"שטותי" היה "החדר האינטימי שלי", איתו פרץ יחד עם תערובת אסקוט.

בלי לשים לב, אמדורסקי מלווה אותנו כבר שנים רבות. הוא לא השתנה בהרבה. נותר חתיך כשהיה, קולו לא נפגם, ובעיקר המוזיקה שלו עומדת במבחן השנים. למעשה, חלק משיריו כבר הפכו לנכס צאן ברזל במוזיקה הישראלית. יתרה מכך, כפי שעשה לכל אורך הקריירה שלו, גם המופע הזה מוקפד מאוד מבחינת הסאונד. כמעט על כל כלי היו אפקטים, כולל על התופים (ושלא נזכיר את הבס קלידים) והסינרגיה בין הנגנים היתה קרובה למושלמת. אמדורסקי עצמו נראה מאוד משוחרר על הגיטרה, מנגן סולואים רצחניים עם האצבעות. בין אם הוא רוקר, דיג'יי או מפיק, איכשהו אצל אסף אמדורסקי זה תמיד נשמע טוב.

אמש, בערב לא גשום במיוחד, כזה שלא מהווה תירוץ להישאר בבית, התכנסנו שוב בבארבי. הפעם בזכות דניאלה ספקטור, שחזרה לשם בפעם השניה, אחרי הופעת ההשקה המוצלחת של האלבום 'כל הדברים היפים באמת' בדצמבר האחרון. זה האלבום השלישי של דניאלה, אחרי אלבום הבכורה שנקרא בשמה ויצא בשנת 2009 והאלבום המשותף שהוציאה יחד עם בעלה בן ספקטור, Love is ב-2011.

את דניאלה אני מכירה כבר די הרבה שנים, מימיה הראשונים על הבמות, ולמרות זאת ראיתי מעט מאד הופעות בכיכובה, זו הפעם השניה שהלכתי להופעה שלה. הפעם הבארבי ערוך להופעת ישיבה, בתשע וחצי כל השולחנות והכסאות כבר תפוסים ולא נותר לנו אלא לתפוס את מקומותינו הקבועים ליד הבמה. לאט לאט נאסף הקהל, מוזיקת הרקע שקטה ולא מציקה, מאפשרת לנהל שיחות ולשמוע מה קורה מסביב, את הגשם בחוץ לא שומעים.
בעשר דניאלה עולה לבמה ופותחת לבדה את ההופעה עם השיר 'פעמונים' מהאלבום החדש והאווירה מתחממת וההתרגשות מתחילה. כל נטולי הכסאות מתקדמים לקרבת הבמה, הקול הצלול שלה עושה נעים בלב ובאזניים, הסאונד ידידותי, אני נכבשת ושוכחת את העולם שבחוץ ומתמסרת.
בשיר השני, זה הזמן, מהאלבום הראשון, הלהקה מצטרפת: רן יעקובוביץ' על התופים, דן קרפמן על הבס, עינב ג'קסון כהן על שלל מקלדות ודניאל שוהם על גיטרה חשמלית ובנג'ו.

ההופעה כוללת כמעט את כל הלהיטים הגדולים מהאלבומים בעברית, מהראשון: זה הזמן, הכוכב הזה מת, ציפור ביד, הירושימה, גני גנים, ומהשלישי: אברהם, לוויתן, רעם תותחינו ושיר אחד מהאלבום השני באנגלית, Cut it out. רק 'ארובות ואוטובוסים' מהאלבום הראשון חסר לי להשלמת הרשימה המוצלחת הזו. בנוסף לשיריה, היא מבצעת את שירו הנפלא של דויד פרץ, 'מקום בתוכי'.

בהדרן היא עולה לבד לשיר את השיר המרגש על ביקור אמה במחלקה האונקולגית, לשיר השני מצטרף אליה דן קרפמן – כל הדברים היפים באמת, שיר הנושא של האלבום הכולל 14 מילים בלבד, קצר במיוחד אבל מדויק ומפתיע ביכולת שלו לאצור כל כך הרבה רגש במעט מאד מילים, לצד לחן יפה להפליא:
"כל הדברים היפים באמת
מתגלים בזמנם
האיטי, הבלתי מתחשב
האוהב
הפועם בקצבו של הלב"

אל השיר הבא מצטרפים שאר חברי הלהקה, לישון בלעדיי, אחד השירים האהובים מהאלבום הראשון, קצבי וקליט, נדבק בקטע טוב ולסיום, כמו בהופעה הקודמת ואולי בכל הופעה, היא מופיעה בתוך הקהל עם היוקלהלה ושרה בלי הגברה ובלי עזרה מהלהקה במחווה של חיבוק אינטימי בלתי אמצעי, שיר שלא הופיע באף אחד מהאלבומים.

ב-28.3 עינב ג'קסון כהן תופיע בלבונטין 7 ותארח את דניאלה, מומלץ.